יום רביעי, 3 בספטמבר 2025

המשימה שלי הייתה משימת אהבה

הודעה מאדונינו ואלוהינו ישוע המשיח לאחות בגה שבבלגיה בתאריך 31 באוגוסט, 2025

ילדים יקרים שלי,

אל תתעייפו מקריאה וקריאה חוזרת של כתבי, בדיוק כפי שצריך לקרוא ולחזור על הבשורות שלי. המכתבים שלי נכתבו לכם כתמיכה יומיומית, אך אל תהססו לחזור על אלה מחודשים ושנים קודמות. כולן רלוונטיות מכיוון שהדבר של אלוהים הוא בלתי משתנה. האדם משתנה, אבל אלוהים לא משתנה. הוא הנצחי ולכן אינו עוקב אחר שום התפתחות. הוא מדבר אל האדם מתי שהוא רוצה, ומילתו כמוהו - נצחית. מצד שני, האדם משתנה; הוא מתפתח לטובה, לרעה או למרבה הצער לרע, ובמקרה זה עליו להתאושש ולתקן את דרכיו.

הלא ביקשתי מכם ללמוד ממני "כי אני ענוו וצנוע לבב ותמצאו מנוחה לנפשותיכם" (מט 29, יא). כל מה שנאמר במילים מעטים אלה: חקו אותי, למדו ממני, תאהבו אותי ואני אנחם אתכם, אחבק אתכם קרוב ללבי הקדוש. חשבו על המילה "אהבה" וראו איזה מקום יש למילה הזאת בחייכם.

אני אעזור לך: לאהוב זה לחשוב טוב על מישהו או משהו, להעריך את נוכחות של יקיר, לרצות את הטוב ביותר עבור האדם שאתם אוהבים, להתאמץ לשמח אותו, להביא לו משהו חיובי, לתת מעצמכם, מהנאותיכם, הנוחיות שלכם, הרכוש שלכם, לתת אותם או לחלוק אותם עם אלה שאתם אוהבים. ולבסוף, זה ויתור על עצמי, שכחת העצמי למען ישועת אחרים, בדיוק כפי שבאתי להציע את עצמי כדי שתחיו חיי נצח. אם באמת תאהבו את משפחתכם ואת יקיריכם, תהיו מוכנים לתת את חייכם כדי להגן עליהם, למגן אותם מפני הרע, לגדל אותם (בשתי המשמעויות של המילה). כך הייתה המשימה שלי בלקיחת בשר באנושות, והמשימה הזאת הייתה משימת אהבה.

אני האהבה המושלמת, האהבה הנשגבת, האהבה הלא-אנוכית. כך הגעתי אלייך. הגעתי לביתי, לעמי שלי, בבריאה שלי ונרדפתי, הודחקתי, לא אהבתי והוצאתי להורג באכזריות, מאוד באכזריות! הדוקטרינה שלי, דוקטרינת הענווה, הקבלת הפנים והכבוד, נלעגה. כינו אותי נוכל, איש חסר כפיים, מתחזה. הוצלחתי, הושפלתי וצלובתי. הצעתי את כל ההעלבות האלה לאלוהים בויתור מוחלט על עצמי, שילמתי מחיר הכופר עבור החטא, לכל החטאים של כל הגברים בכל הזמנים.

כשאגיע תורך לתת מעצמך למען יקיריך בעקבות דוגמאתי, אתן לך חסד של חוזק, אומץ והתמדה, כמו שנתתי אותו לקדושים בכל הזמנים ותהיה חלק מ"המון רב שאף אחד לא יכול לספור, מכל גוי ושבט עם ולשון. הם עמדו לפני הכסא ואחרי השֶׂה לבושים בגלימות לבנות ובידיהם ענפי תמרים" (התגלות ז', 9). הגלימה הלבנה מסמלת את טוהר הנפש במצב של חסד, וענפי התמרים מסמלים את ניצחון הקדושים בעקבות השֶׂה.

החזון הזה של שליחו יוחנן נותן לכם הצצה למספר האינסופי של המאמינים שהלכו בדרכי, בעקבותיי ואתם שאתם קוראים אותי בוודאי נמצאים ביניהם; כן, התפללו והתפללו שוב כדי להיות ביניהם. בין אם זה הקדושים בגוף או בקדשנות של הנפש שלך, זה ויתור על עצמי באיחוד עם הצלב שלי שיאחד אתכם בהמון העצום הזה בו כל אחד ייחודי, כל אחד הוא ילדי הידוע והאהוב, כל אחד נתן מעצמו ועקב אחריי כדי להיות בדמותי ובצלמי.

אלוהים שמח ושמח אתכם ותגיעו לשיא חייכם, גן עדן ונצחיות מבורכת, שם לא יהיה יותר כאב, ולא יהיו עוד דמעות, רק שמחה, אושר ואהבה אמיתית. הלא אמרתי: "באתי להדליק אש בארץ ומה כמה הייתי רוצה שהיא כבר תבער! אבל יש לי טבילה לעבור ואיזה מצוקה אני מרגיש עד שתסתיים!" (לוק 12, 49-50). כן, כל חיי הארציים התמקדו ברגע הקורבן שלי למען ישועת העולם והמחשבה הזאת מעולם לא עזבה אותי. גם אתם ילדים יקרים שלי חשבו על הצעת הכל באיחוד עם הצלב המבורך שלי שפתח לכם גן עדן. שתמיד כל קורבן, כל כאב וכל סבל יהיו מאוחדים בצלבי.

הצלב שלי מציל, הצלב שלי מקדש, הצלב שלי מחדש, וכל חיי נמשכתי אליו מאהבה בשבילך. האהבה העצומה הזו, האלוהית, מחכה לך; היא שלך.

אלוהים מחכה לך. בואו, בואו, אתם שיהיו צדיקים וקדושים כשתיעזבו את העולם הזה. שתהיה זו תקוותכם, סגולה גדולה מנחמת ומצילה זאת.

אני ברכך אותך, יקירי ביותר שלי, בשם האב, הבן ורוח הקודש †. אמן.

אדונכם ואלוהיכם

מקור: ➥ SrBeghe.blog